מחקר איכותני על הקורס

מחקר איכותני על הקורס מנקודת ראות של תלמידה

טליה רבינוביץ בוגרת הקורס שבמקביל למדה לתואר ראשון בייעוץ חינוכי במכללת אשקלון, עשתה עבודה בקורס למחקר איכותני כשהנושא היה הקורס להכשרת מאמנים אישיים בדעת ותבונה. לפניכם העבודה ככתבה וכלשונה, להתרשמותכם.


יסודות במחקר איכותני ייעוץ חינוכי המכללה האקדמית אשקלון

אני הולכת לערוך את התצפית שלי בקורס הכשרת מאמנים ומטפלים שאני לומדת השנה ברחובות במרכז דעת ותבונה. בחרתי ללמוד את הקורס הזה בשביל העשרה וגם בשביל לאמן ולטפל בע"ה בהמשך. רציתי מאוד ללמוד על נפש האדם (בהתמקדות על טיפול, אימון ובעיקר כלים מעשיים) וביררתי על המון מקומות שבסוף משיקולים כאלה ואחרים בחרתי את המקום הזה. המקום הזה מהווה חלק מאוד משמעותי בחיים שלי כרגע, אני מקבלת בקורס הזה הרבה ידע, מודעות, ובעיקר כלים שכבר עכשיו אני מרגישה שהם משנים אצלי משהו בתפיסה שלי על העולם ועל עצמי. זה מאד מבטא את האמונה שלי ואת הדרך חיים שלי, בגלל שהמקורות לכל השיטה הזו הם מהתורה, מהחסידות ומהקבלה. נאמר שהקב"ה "הסתכל בתורה וברא עלמא" – הפירוש של זה, זה שהקב"ה ברא את העולם לפי מה שכתוב בתורה. כל המדע, הרפואה, הפסיכולוגיה, ובעצם בכלל כל מה שבעולם הזה, הכל הכל הכל כבר נכתב בתורה לפני אלפי שנים (רק שאנחנו לא יודעים איך לקרוא ולהבין הכל). אני לומדת ייעוץ חינוכי, שזהו מקצוע שמאד נוגע לנפש האדם (בכלל התחום הזה מאד מושך אותי) והיה חשוב לי לקבל כלים להתעסקות עם בנ"א גם ממקום של תורה (שהיא האמת, וממנה בעצם נובע הכל) ולא רק מהלימודים האקדמיים (שלרוב מנותקים מחיי העשייה ומהעבודה שאח"כ). לכן היה חשוב לי ללכת ולתצפת דווקא במקום שאני מאוד מקבלת ממנו ושהוא מאד משמעותי עבורי. (אני מאמינה שהצלחתי להסביר כמה המקום חשוב לי.)

אני רוצה לשמוע מהרבנית איך בנו את המקום, מי בנה.. מי דחף אותם להקים את המקום? בשיטה הזאת שהם מלמדים? איך הם המציאו את גישת האימון הזאת , מי עזר להם ולמה הם בכלל המציאו את השיטה הזאת, מה גרם להם להפוך את זה לקורס של ממש. אני מעוניינת לדעת דרכה איך הם עושים הכל יחד, כלומר גם מלמדים וגם חיים חיי משפחה..? מעניין אותי לדעת מה מושך אנשים כ"כ מגוונים לעשות את הקורס הזה. מעניין אותי לדעת מה אנשים המשתתפים בקורס מקבלים ממנו? האם הם באמת רוצים בהמשך להיות מאמנים ומטפלים? או שהם מגיעים לשם בשביל העשרה, להתקדמות אישית שלהם.

כל התוכנית היא של חסידות חב"ד, בית הכנסת וכן הרב שמעביר את התוכן הם חב"דניקים. אני מאוד אוהבת את האידיאולוגיה של חב"ד. אני לא מאמצת את הדרך שלהם אבל אני מאוד אוהבת את הפעילות שלהם. אני מעריצה את האחריות שלהם לחברה, איך שאכפת להם מכל אחד בעולם באשר הוא – חילוני דתי ואפילו גוי. יש איזו בדיחה אפילו שאומרת שבכל מקום שבו אפשר למצוא קוקה קולה נמצא גם בית חב"ד. זה רק ממחיש את הפעילות הרחבה שלהם בכל העולם והנתינה שלהם והדאגה לכל יהודי ויהודי. למרות זאת אני יכולה לומר זאת בלי קשר, שכשהלכתי וחיפשתי קורסים אחרים ללמוד, היותם חב"דניקים לא היה אחד מהשיקולים שלי. יש להדגיש שרוב המשתתפים קורס לא מגדירים עצמם כחבדניקים, ישנם אנשים מאד מגוונים ושונים. את הקורס מעביר הרב, והוא מיועד לגברים ולנשים. זה קורס שפתוח לכולם, אך מיועד בעיקר לבעלי רקע בתחום הטיפולי, אנשים העוסקים בתחום ההשפעה, החינוך וההדרכה בקהילה. הרבנית (אשתו של הרב שמעביר, שאותה נראיין) תמיד נמצאת שם כשאנחנו מגיעים. נראה שהיא דואגת לכל מה שצריך מסביב. היא פונה לכולם שואלת לשלומם, דואגת להעביר את הקבלות על תשלומים למי שעוד לא קיבל, עונה על כל שאלה שיש ובמהלך השיעורים דואגת לעניינים הטכניים (חלוקת דפים, העמדת מחשב וברכו בעת הצורך). ע"פ מה שידוע לי הרב והרבנית הם אנשים מאד עסוקים, אך בכל זאת החלטתי בשבוע שעבר לגשת אל הרבנית. סיפרתי לה שבמסגרת הלימודים שלי (היא יודעת שאני סטודנטית..) אני צריכה לעשות עבודה ושהחלטתי לעשות זאת על הקורס. שאלתי אותה אם הרבנית תסכים שאראיין אותה בשביל העבודה, לא הופתעתי כלל שהיא מיד נענתה ברצון.

הקורס הוא ממרכז "דעת ותבונה", זהו בי"ס ללימודי מקצועות האימון והטיפול באור החסידות בראשות הרב יצחק ערד. הקורס מתקיים בשעות הערב המוקדמות בבית כנסת במרכז העיר רחובות, באולם שמעל בית כנסת. עוברים את הכניסה לבית הכנסת ועולים במדרגות, ואז יש 2 כניסות לאולם. כניסה אחת לגברים וכניסה אחת לנשים, זה נראה מבחוץ כמו 2 חדרים שונים אך בפנים זה אותו חדר אחד גדול שמופרד ע"י מחיצה. המחיצה לא חוצה את החדר לשניים מקיר לקיר. כי ממול למחיצה יש את השולחן והכיסא של הרב. הרב יושב במרכז ככה שגם הגברים וגם הנשים רואים ושומעים אותו בצורה שווה. בחדר יש כיסאות סטודנט, ובשורות הראשונות יש גם שולחנות עם כסאות. מחוץ לאולם שבו מתקיים השיעור יש עוד חדר, שהוא בעצם עזרת הנשים של בית הכנסת. בחדר זה מסודרים שולחנות קטנטנים וכסאות, סתם בשביל לשבת ולפטפט במקום נעים בזמן ההפסקה. בצד יש פינת קפה, שבד"כ מסודרת ונקייה. זהו מקום מאד נעים ומזמין.

היום כשערכתי את התצפית נכנסתי לקורס בשני סטטוסים נפרדים – אחד כמשתתפת הקורס והשני כתצפיתנית. דבר זה חסך ממני את "הכניסה לשדה", כי באופן טבעי אני מגיעה כל שבוע לקורס. התיישבתי כרגיל במקום האהוב עליי - הכיסא שהכי קרוב למחיצה בשורה הראשונה, בדיוק ממול לרב. ככה אני שומעת הכי טוב, מצליחה להיות מרוכזת רק בשיעור, וגם פחות מתביישת לשאול את הרב שאלות בשקט (שלא כולם ישמעו..). רוב הנשים שבאות לקורס גדולות ממני בהרבה, אני משערת שרובן בנות 30-40. יש כאלה שאפילו לא אהיה מופתעת לשמוע שהן קרובות לגיל 50. אני בסה"כ בת 20, ויש לי חברה טובה שהכרתי פה בקורס שהיא בת 19. (היא גם כמוני, אינה חב"דניקית). כשהיא מגיעה היא מתיישבת על ידי, ואנחנו מפטפטות כמה דקות על השבוע שעבר ועל הדרך לכאן היום, לפני שהרב מתחיל בשיעור. האנשים המשתתפים בקורס מגוונים אפילו בכך שלא מעט מהם גרים מחוץ לרחובות.
החלטתי הערב לבוא עם דף שעליו אכתוב לי הארות ונקודות לשים לב אליהן בשביל התצפית. היום זה השיעור ה10 מתוך 30 שיעורים שבע"ה יהיו. הרב מתחיל בחזרה קצרה של כל מה שלמדנו עד כה. רוב הדברים נבנים אחד על גבי השני, זאת אומרת בהתחלה למדנו מושגים ואח"כ ע"י המושגים הגענו לעוד תובנות, ככה שהחזרה לוקחת סה"כ בערך 10 דקות מהשיעור. למי שיש שאלות על דברים שלא הובנו – שואלים. אך בד"כ אחרי שבוע שמעכלים את כל מה שלמדנו הדברים מתיישבים טוב בראש. השיעורים הם מאד עמוקים, ובאמת בתחילת הקורס היה לי מאד קשה. בגלל שלא הייתי רגילה לעומק שכזה, (ואני בטוחה שלא תמיד הבנתי הכל או שירדתי לסוף דעתו וכוונתו של הרב). אחרי שנחשפתי לעומק שכזה פה בקורס, ראיתי ברוב הקורסים שאנו לומדים במכללה לימודים מאד שטחיים ומופשטים. זהו לימוד מדהים בעיני, מצד אחד הוא מאד עמוק אינסופי וגבוהה. ומצד שני אנו לומדים כלים מעשיים, לימוד פרקטי שיורד לתכלס, וממש רואים אותו עין בעין איך הוא מתקיים במציאות. כל השיעורים הם רצף אחד גדול, אז באופן טבעי הרבה עובר מהחזרה על מה שלמדנו כבר לעניינים החדשים. לאחר כשעה וחצי יש הפסקה של בערך רבע שעה. בזמן ההפסקה הגברים מתפללים תפילת ערבית, והנשים כל אחת עסוקה בעניין אחר. אחת מדברת בפלאפון עם הילד שלה, אחת מסדרת את הסיכומים, ועוד. חברתי ואני יוצאות לחדר הקטן ומכינות כוס קפה. ואז שמתי לב לעוד משתתפת הקורס שהגיעה, שגם איתה התיידדתי. היא ילדה לפני כשלושה שבועות, ולא ראיתי אותה זמן רב. (אני חושבת שזו נקודה מעניינת לראות שלמרות שבעיקרון היא אמורה להיות בחופשת לידה, היא בכל זאת מגיעה לקורס. מאמינה שגם בשבילה הקורס הוא משמעותי). זוהי הלידה השנייה שלה, והיא התחברה אליי ואל חברתי, אולי כי אנו קרובות בגיל. היא בת 22 וחב"דניקית. כמובן שהתיידדנו עם עוד נשים. במקום יש אוירה נעימה, כולנו פה פחות או יותר לאותה מטרה, כדי ללמוד. האווירה היא מכילה, מתעניינים אחת בשלום השנייה. חלק מהנשים יותר חברותיות ופתוחות, וחלק מהנשים יותר סגורות ולא רואות במקום זה כמפגש חברתי. אך מכבדים את כולן, לעיתים בשיעורים יוצא שאחד המשתתפים משתף בתרגיל כלשהו שהוא עשה – ומכילים את כולם, למרות שזה דברים מאד אישיים. לאחר ההפסקה השיעור ממשיך מאיפה שהפסקנו. הרב מדבר מספר דקות, ואז אנו עוברים לחלק המעשי של השיעור. בחלק זה התחלקנו לזוגות, הרב חילק דפים שעליהם היה כתוב התרגיל ועשינו אותו ביחד. כמובן שזהו לא תרגיל מתמטי שאפשר לפתור ויוצא לכולם אותו הדבר. זהו תרגיל של הצבת יעדים, של התרכזות ועמידה אמיתית של האדם מול עצמו ונפשו. (אחת הנקודות המרכזיות בקורס הוא שאדם שמעולם לא עבר תהליך והתקדמות אמיתי עם עצמו, לא יוכל לעזור לאחרים להתקדם בחייהם.) במהלך התרגיל אנשים פונים אל הרב, שואלים אותו שאלות ומתייעצים איתו. בסוף השיעור הרב אומר מספר מילים, וכולם מתפזרים.


מההתנסות בצפייה למדתי הרבה מאד. כשנכנסתי לעמדה של מתצפתת, שמתי לב לדברים שעד כה לא ייחסתי להם כל משמעות. דברים שהיו נראים לי מובנים מאליו, או לא משמעותיים כעת נראים לי כקריטיים מאד. אני מאמינה שלמדתי מהעבודה הזו יותר מהרגיל, כי תיצפתתי על מקום שהוא יחסית טבעי בשבילי, אני נמצאת שם כל שבוע. כמתצפתת הייתה לי נקודת מבט שונה על המתרחש, מאשר נקודת המבט של משתתפת מהקורס. למדתי איך להסתכל על הסיטואציה בצורה שלא מובנת מאליו (ככה זה וככה זה צריך להיות), למדתי איך לנסות להעביר את המתרחש לאחרים ע"י כך שהסתכלתי על הכל כביכול מלמעלה, מנקודת המתצפתת ולא המשתתפת.

רציתי לומר לך תודה. תודה שנתת לי את ההזדמנות לעשות את העבודה הזאת. למדתי מפה המון. הן בפן הספציפי על המקום הזה על האנשים שפה ועל הקורס בכלל, והן בפן הכללי של נקודת המבט וההסתכלות שלנו על החיים. אין ספק שהעבודה הזו הייתה חוויה מיוחדת בשבילי ושאזכור אותה תמיד כעבודה שממש נהנתי מכל רגע לעשות.

תרגיל מס' 2 : ביצוע ראיון

בחרתי לראיין את הרבנית הלנה, אשת הרב שמעביר את הקורס. הרבנית היא דמות מאד מרכזית. היא נמצאת שם תמיד, וכמו שציינתי כבר היא דואגת לכל ומאד משמעותית. אני חושבת שהרבנית יכולה לתרום לנו להרחבת הידע הקשור לקורס ובכלל לסיטואציות שנוצרו בקורסים שהיו בעבר. מאד מעניין אותי לשמוע מהרבנית איך הגיעו לבניית הגישה הזו של האימון? למה בכלל הם עשו זאת? ולמה הם החליטו למסד את הכל למכון של ממש? מי עזר להם או דחף אותם לעשות זאת? וגם ברמה האישית האם בין כל העשייה והאינטנסיביות שהתפקיד בוודאי דורש מהם היא מוצאת זמן לעצמה? לבעלה? לילדיה? האם יש להם תכניות לעתיד להתפתח יותר? האם זה משנה להם איזה מין אנשים מגיעים להשתתף בקורס? אין שום תנאי קבלה מבחינתם להשתתפות בקורס? בכמה מקומות הקורס הזה מועבר בו זמנית?

כרגע לא היו לי בעיות בניסוח השאלות. שכן כפי שניתן לראות הנושא מאד מעניין אותי ואני סקרנית לגלות עוד. יש לציין שהרבנית היא אדם מאד עסוק, כשביקשתי ממנה לראיין אותה היא כמובן הסכימה מיד. למרות שציפיתי שהיא תסכים אני מאד מעריכה זאת – זה לא מובן מאליו בכלל שהיא תמצא פנאי בשבילי. סיכמנו שנעשה את הראיון לפני השיעור הבא, עוד שבוע. היא ביקשה ממני להזכיר לה יום קודם לכן. מאד קשה להשיג את הרבנית, סדר היום שלה מאד עמוס ובלתי צפוי. אך בסוף הצלחתי ליצור איתה קשר, ואכן נפגשנו לפני השיעור.

תימלול ראיון אישי – הרבנית הלנה ערד.

טוב אז אני יספר על המקום הזה קצת מתוך השאלות שאת שאלת. את כותבת אני רוצה לשמוע מהרבנית איך בנו את המקום, מי בנה ומי דחף אולם להקים את המקום. בשיטה הזאת שהם מלמדים? איך הם המציאו את גישת האימון הזאת מי עזר להם ולמה הם בכלל המציאו את השיטה הזאת מה גרם להם להפוך את זה לקורס של ממש? אני מעוניינת לדעת דרכה איך הם עושים הכל ביחד? גם מלמדים גם חיים חיי משפחה? מה מושך כל כך הרבה אנשים מגוונים לעשות את הקורס הזה? מה אנשים שעושים את הקורס מקבלים ממנו? האם באמת הם רוצים להיות מטפלים או שעושים זאת בשביל העשרה?

אז בואי נתחיל עם ההיסטוריה קצת.. אנחנו נמצאים במתחם הזה כבר מעל עשר שנים. לפני כן היינו במקום אחר בתחילת רחובות, היה שם גם מרכז לשיעורים ולפעילות תורנית. של ישיבה, כולל, ושיעורים לנשים. משהו כמו פה אבל יותר בקטן. וגם לפני שהיינו במקום ההוא אז בעצם כבר עשרות שנים אנחנו עוסקים בללמד את פנימיות התורה, ללמד חסידות וללמד את הנושאים המיוחדים בתורה עם הדגש המיוחד של למה זה אומר לי? איך אני לוקחת את זה לחיים שלי? זה דבר מיוחד שאנחנו תמיד משתדלים להביא לידי מעשה. אבל גם מעשה מעשי וגם מעשה רגשי, גם מעשה של התקדמות, של עבודה של השלכה לחיים היומיומיים במה שהתורה מלמדת אותנו. בחסידות יש המון המון ידע על נפש האדם. מה שאת שומעת פה זה הכל מהחסידות, יש המון המון נושאים שאפשר שנים ללמוד וללמוד וללמוד ולהעמיק. אומנם הקורס הזה הוא עמוק אבל הוא ממש מעט מזעיר ממה שיש עוד ללמוד בהבנה של הפנימיות. על כל דבר קטן שאנחנו לומדים פה אפשר ללמוד קורס שלם, להבין מה זה על מודע ומה זה כתר ומזה סגנונות אישיות ומה זה חושים מיוחדים שיש לכל אחד ומה זה מערכות יחסים ומה זה זוגיות ומה זה הורות. יש נושאים שבקורס הזה אנחנו נלמד אותם שעה. סוגיית הקשרים, והדבר הזה מתפתח אח"כ לקורסים של שנים. שאנחנו לומדים שנים זוגיות, ושנים הורות. כאלו כל נושא שאנחנו נוגעים בו פה בעצם הוא נגיעה בנושא שהחסידות מלאה עד אין סוף בידע פסיכולוגי בהבנת נפש האדם ובכלים מעשיים להתפתחות, לצמיחה, למודעות, למערכות יחסים. הכל הכל באמת נמצא כמו שאת כותבת.

אז בהתחלה בשנים הראשונות השיעורים היו יותר בסגנון שלומדים איזשהו נושא תורני , איזשהו פרק בחסידות, וכלול בזה כבר להבין את זה בפנימיות , מבינים מה עושים עם זה בעבודת ה'. היה איזשהו שלב, מדובר על לפני אולי 15 שנה, שהתחלנו לעשות שיעורים למטפלים. כי הנושא הזה של ללמוד תורה עם ההיבט הנפשי הפסיכולוגי הוא מעניין כל אחד באשר הוא אדם. כי לכל אחד יש נפש, לכל אחד יש איזשהו רצון פנימי להתפתח ולהבין את עצמו, ולחיות חיים יותר איכותיים. חיים במודעות גבוהה יותר. אבל באופן טבעי מי שעוסק בנפש, ומי שעוסק בפסיכולוגיה ומי שעוסק בטיפול אז הנושאים האלה מעניינים אותו שבעתיים. כי לא רק כאדם פרטי זה מעניין אותם. פשוט זה העיסוק שלהם. אז פתחנו פה קבוצות למידה למטפלים. מטפלים מאד בכירים – פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאלים, ומטפלים משפחתיים התחילו לבוא באופן קבוע ומסודר ללמוד נושאים של נפש. מה יש לחסידות להגיד, מה יש לחסידות לספר לנו על הנפש שלא למדנו את זה באקדמיה, שלא סיפרו לנו על זה עדיין. שלמרות שאנחנו עשרות שנים עוסקים בתחום טיפולי, למעשה, ולמדנו הרבה, ואנחנו גם מרצים ומלמדים, יש איזשהו נישה שהיא מבחינתנו בלתי נודעת. ואז ראינו שבאמת באמת הדברים נוגעים להם ביותר ביותר והם באו ולמדו שנה ועוד שנה ועוד שנה ונהיו פה קורסים למטפלים שנפתח להם עולם חדש של הבנות, מעבר למה שכבר יכלו למצוא בעולם מסביב. מצאו שלתורה יש לה הרבה הרבה מה לחדש להם בתחום של הבנת הנפש. וזה היה איזשהו תהליך ביניים כזה – קורסים למטפלים, מכל מיני גוונים של מטפלים. מטפלים הוליסטיים, מטפלים נפשיים. יש בעולם הרבה כובעים ליועצים ומטפלים – אך לכולם יש מטרה אחת, לעזור לאדם, בדו שיח, לחיות חיים טובים יותר, לפתור את הפלונטרים שיש לו, להתגבר על מחסומים רגשיים, להיות מודע יותר לעצמו. זו מטרה כוללת לא משנה אם תקרא לו – יועץ, מאמן או מטפל, וכו'. באיזשהו שלב התחלנו לחשוב את המחשבה הזאת שאולי אנחנו לא רק נעשיר מטפלים, אלא גם נכשיר מטפלים. כי למה שהוא יילך ללמוד להיות מטפל באיזשהו מקום בדרך הארוכה, ולא מבוררת עדיין. ויצטרך ללמוד דברים שאולי זה נכון ואולי זה לא נכון, ואולי זה מדויק ע"פ תורה ואולי זה לא מדויק ע"פ תורה. כי מה שאנחנו לומדים בחוץ, בכל מיני מקומות, זה עדיין לפני הבירור, זה לא אחרי הבירור. וצריך הרבה כתפיים רחבות, וידע, בשביל להיות מסננת נכונה. בשביל לדעת שמה שהמרצה עכשיו הסביר הוא לוקח בחשבון את זה ואת זה ואת זה שהוא לא ממש יודע.. אז זה לא ממש מדויק מה שהוא אומר. ולדעת שזה בסדר מה שהוא אומר, אפשר לקבל את זה, זה מתאים למה שכתוב בתורה. לא לכולם יש את הכלים לעשות את הבירור הזה. מאז באמת היה צריך להתבשל הרבה בתוך עצמנו.. ולקבל ברכה מהרבי, ולקבל את ההחלטה שאכן. כי זה היה משהו של לקחת אחריות קצת, כשאתה מעשיר מטפל אז עד עכשיו הוא היה מטפל ועכשיו הוא רק יהיה מטפל יותר טוב, עם הבנה יותר עמוקה. אבל לקחת מישהו ולהגיד לו עכשיו אתה תלמד אצלנו ותהיה מטפל, אז זה קצת לקחת אחריות על מי שהוא יתעסק איתו. אבל בסופו של דבר ככה עם הרבה שיקולים הגענו למסקנה שהגיע הזמן והגיע המקום וצריך לעשות את זה. ואם לא אנחנו נעשה את זה, אז מי יעשה את זה? וכנראה שזאת השליחות וזה התפקיד. וקיבלנו ברכה מהרבי. ואז התחלנו לפתוח קורסים למטפלים, אמרנו שנייצר את המטפל הרצוי עם הגישה הנכונה, עם הכלים הנכונים בבית מדרשנו. ואז באמת חשבנו איך נקרא למטפל הזה? נקרא לו יועץ? משפיע? מאמן? מטפל? ואז ראינו שהמקצוע אימון הוא הכי קרוב כרגע בצורה קלה להתלבש על האלמנטים שלו שהם מאד מתאימים לתורה ולהלביש על היסודות האלו את התכנים שאנחנו מלמדים. ואז באמת יצרנו קשר עם מישהו שקוראים לו פרופסור גבי קובץ' שהוא פסיכולוג קליני והוא גם היה מהמקימים של הבית הספר לאימון שליד אוניברסיטת תל אביב. והוא בא ובזמן קצר אבל מרוכז נתן לנו איזשהי פריסה של מה זה אימון, איך זה בנוי, מה העולם אומר על זה... יש באימון נשמה – מבחינת שאני מאמין בשני, שאני יודע שיש לו כוחות, שאני מאמין שהוא יכול. אבל זה מאד מאד קטן באחוזים לעומת מה שהחסידות נסחה פה בכל העניין הזה. ואז באמת התלבשנו לראשונה על המקצוע אימון, והתחלנו להכשיר מאמנים. אנחנו כבר כמה שנים מכשירים מאמנים, ורואים בזה המון המון ברכה. כמו שאת רואה התלמידים הם מכל הסוגים ומכל הגוונים. אנחנו אנשי חב"ד, אבל הם גם חבדניקים וגם לא חבדניקים גם ממגזר של כיפות סרוגות גם ממגזר חרדי, ליטאי, ספרדי, אנשים שלא שומרים תורה ומצוות, אנשים מתחומים טיפוליים, זה באמת משהו על מגזרי, זה תורה על מגזרית, זה תורה שמתאימה לכל אחד, לכל יהודי. לכל יהודי יש פנימיות, לכל יהודי יש נפש, כל יהודי צריך לחיות במקום של מודעות. והתכנים של החסידות נועדו לכל ישראל, הם לא נועדו לחסידים בלבד. זה לא חסידות לחסידים. זה כאלו תכיר את הנפש מבפנים, ולמי אין נפש? למי אין חיים? אם אתה בעצמך רוצה להתפתח או שאתה רוצה לעזור לאחרים להתפתח אז זה מה שצריך ללמד אותך, זה מה שאתה צריך ללמוד, זה מה שמתאים לך. ואנחנו באמת יש לנו כבוד לכל אדם באשר הוא, אוהבים את כולם, ולא מנסים להטות מישהו שיבוא וישנה את הדרך שלו או משהו כזה. אנחנו מלמדים וכל אחד הוא בוגר פה, וכל אחד בוחר לאן הוא רוצה לקחת את הידע שהוא למד. אבל זה לא העניין.

אחרי שעשינו את המחזור הראשון של המאמנים – שזה לימודים של שנה. אז באמת המשכנו לפתח תוכניות של התמחות. התחלנו לפתח התמחות באימון זוגי, זה כמו ללחוץ על הכפתור של זוגיות וללמוד על זה לפי האלמנטים שאנחנו לומדים פה. פיתחנו מסלול של לימוד אימון להורים. כל המערכת יחסים שלי עם הוריי, ושלי עם ילדיי. שזה גם נושא של שנה שלמה של התמחות והשלמות. לאחרונה פתחנו עוד תוכנית חדשה של טיפול שקוראים לה CBT יהודי. זה טיפול קוגניטיבי התנהגותי שהוא קצת יותר טיפולי מאשר אימוני. יותר עוזר לתת כלים לטיפול בדיכאון, בחרדה, בOCD, בהפרעות אישיות. להבין מה זה ואיזה מענה ובאיזה דרך אנחנו יכולים להציע באופן של הCBT יהודי טיפול קוגניטיבי התנהגותי יהודי. לעזור לדברים להשתפר ולהתרפא. אפשר אולי גם לציין שהיסוד הקוגניטיבי ההתנהגותי יושב מאד חזק באימון אצלנו. אם את שמה לב למה שאנחנו לומדים, כל הנושא שלכל מצב יש מאחוריו אמונות. אמונה תוהית היא מה שמובילה אותך למקום לא טוב. ואמונה מתוקנת מובילה אותך למקום טוב. זה גם היסוד של הCBT, שהמחשבה מניעה את הרגש. זה יושב גם באימון, אבל באימון אנחנו יותר מתמקדים בתהליך של אימון כמו שזה בד"כ. אדם בא יש לו איזשהו יעד, הוא רוצה להתקדם, והיסוד של איך מתקדמים הוא מאד דומה ליסוד הטיפולי של CBT. שאתה צריך לחזור לאמונות שעומדות מאחוריי המצב התקוע, לברר מה הם, האם מתוקנות? לפי מאפייני התוהו והתיקון. אם הם מעוותות או מתוקנות, לחפש מאיפה זה בא, לחפש את התמונות שנחקקו אצלך, שגיבשו אצלך את האמונות האלו. ומשם להמשיך לתהליכי ההזדהות והיישום שגם פה אנחנו נשלב את הכלים ההתנהגותיים שיש בCBT גם באימון. אבל האימון הוא יותר מתאים לתחומי אימון, וה CBT יותר מתאים לתחומי טיפול. למרות שהיסוד הוא יסוד תורני אמיתי. ש"מוח שליט על הלב" כמו שכתוב בתניא. ו"אחרי המעשים נמשכים הלבבות" כמו שכתוב, שלפעמים פעילות התנהגותית מגיעה למקום הכי גבוה בנפש, בכתר. אז היסודות של השיטה הם בעצם יסודות תורניים עתיקי יומין. ופה אנחנו לוקחים אותם ומפשטים אותם, ומורידים אותם לכלים. בעצם ה' עזר לנו, יש פה איזושהי סיעתא דשמיא מאד גדולה. לקחת את החומרים הרלוונטיים לעבודת הנפש שפזורים בכל מיני מקומות בחסידות, בספרים ובסדרות של ספרים, וכרכים שלמים וכאלו לסדר אותם בצורה של שיטה מסודרת ומובנת להבנת הנפש ולהבנת התהליכים שיביאו את האדם לצמיחה ולריפוי.

בעצם, מה שאמרת שדחף אתכם לעשות את זה, זה שראיתם ש..

תראי, רוצים להביא גאולה לעולם. רוצים שאנשים יחיו בגאולה. הרבי אומר בשיחות שכשיוצאים ביד רמה מהגלות הפנימית זה מביא שיוצאים ביד רמה מהגלות כפשוטה. כמה שכל פרט יחיה יותר בגאולה, עוד פרט יחיה בגאולה, עוד פרט יחיה בגאולה, זה יביא את המסה הקריטית שכל העולם יהיה בגאולה. מה זה לחיות בגאולה? זה לחיות במודעות נכונה, לחיות בשמחה, לא להיות מפוחד, לא להיות מאוים, לא להיות חסר ביטחון, לדעת שיש לך ערך אין סופי שה' נתן לך, לא לפחד לעשות מה שה' מצפה ממך – כי אם הוא מצפה ממך הוא נתן לך את הכוחות. זה נקרא לחיות גאולה. והתפקיד שלנו כשליחים של הרבי זה לעשות ככל שביכולתנו כדי להביא את העולם לגאולה. אז כל אחד יש לו את האפיק שלו שבו הוא דוחף את העולם לקראת הגאולה. את יודעת, כתוב ברמב"ם שעוד מעשה קטן טוב יכריע את כל העולם לכף זכות. אז כל אחד מחפש מה המעשה הקטן שה' מצפה ממני כדי להכריע את העולם כולו. אז בידע, ובכלים ובסיבוב שה' נתן לנו אנחנו מוצאים שהדרך שלנו לעזור לגאולה להתממש יותר מהר זה לעזור לעוד יהודי ולעוד יהודי לחיות חיים של גאולה. וזאת המטרה בעצם, מטרת העל. כשיהודי חי במודעות, ומכיר את עצמו, ומכיר את הכוחות שלו, ויודע להזיז את עצמו ממקום תוהי למקום מתוקן – הרי זה גאולה פרטית. כשבית חי בהרמוניה – זה בית של גאולה, כשבית חי במריבה – זה בית שחי בגלות, שהשכינה לא שרויה בו. רוצים להביא גאולות.

בעצם הקורס הזה נמצא ברחובות או שיש אותו בעוד מקומות?

לא, יש אותו בהרבה מקומות ב"ה. יש לנו קורסים בירושלים, בחיפה, בצפת, היו לנו קורסים בחדרה, היו גם במעלה לבונה שבשומרון – הייתה לנו שם קבוצה מאד נחמדה, ברעננה יש לנו קורסים. אנחנו פורסים את עצמנו כל שנה לפי איך שמסתדר בונים את המערכת השנתית הזאת. ברחובות זה המרכז שלנו, כי אנחנו תושבי רחובות, וזה המקום שלנו. אבל בעצם הקורסים מתפרסים על מקומות שונים. וגם יש לנו לימוד אינטרנטי של למידה מרחוק דרך האינטרנט. הקורסים מוסרטים ומתועדים אז אנשים שגרים רחוק באוקראינה או בניו יורק או באילת גם יכולים ללמוד את הקורס ולהיות בקשר דרך המיילים. היום דרך כל התקשורת העולם נהיה אתר אחד.

איך אתם מצליחים לשלב את זה עם החיים הפרטיים שלכם?

מה משמעות השאלה? תסבירי יותר...

כי זה נשמע שאתם כל הזמן עסוקים בקורס ובכלל בכל המפעל חיים שלכם, אפשר לקרוא לזה, בהרבה מקומות בארץ. ויש גם בית, ילדים, משפחה, זוגיות..

ב"ה יש לנו 13 ילדים, 8 מהם כבר נשואים. אלה שנשארו רווקים אז ארבעה מהם בישיבות כרגע, ונשארה בבית ילדה אחת קטנה בת עשר. והיא גם שותפה, הנה היא באה איתי היום, את רואה? המשפחה מאד חשובה כמובן. כל המשפחה רתומה לשליחות בעצם, אנחנו לא הולכים לשליחות ועוזבים את המשפחה. אנחנו כולנו ביחד בעניין. כל הילדים עוסקים בדברים דומים אם זה בישיבה, או בצבא, או בכל מיני מקומות יישוב על יד רחובות ששם יש לי כמה ילדים שהם שליחים בקיבוצים ובמושבים. כולנו באותה סירה שנוסעת עם הרמטכ"ל שהוא הרבי, ועם הרמטכ"ל הכי גדול שזה ריבונו של עולם. ורוצים ביחד להוביל את עמ"י לגאולה האמיתית והשלמה. אז זה לא משהו שהוא מנותק מהמשפחה, המשפחה חיה את השליחות הזאת ואנחנו חיים את זה ביחד. הביחד שלנו זה לעשות ביחד את השליחות הזאת, את הרצון הזה של הרבי, של ה'. מאז שהילדים קטנים, נכון שהיום כבר ב"ה הילדים גדולים ונשארה ילדה אחת קטנה בת עשר והיא יכולה לבוא איתי לפה ולשם, אבל גם כשהם היו קטנים והיו לי פיצפונים והייתי עם עגלות ועם בקבוקים גם אז הם היו באים איתנו ועזרו בכל דבר שהם יכלו. מדברים עם הילדים בגובה העיניים והם שותפים ביחד איתנו ברצון לממש את המשהו הטוב הזה. ומשתדלים ביחד באהבה. כשזה באהבה ובנינוחות אז אפשר לעשות הרבה. כשזה בלחץ ובכורח אז הלחץ סוחט את כל הכוח, כשזה מתוך רצון ומתוך אהבה ומתוך שמחה אז נולדים כוחות עצמיים ופנימיים הרבה יותר גדולים.

אף פעם לא נתקלתם בקושי? באיזה התנגשות?

ברור שיש התנגשויות, כי בעולם הזה יש קשיים והתנגשויות והתמודדויות. אין מישהו שיכול לעשות את המסלול של העולם הזה בלי איזשהו קושי או התמודדות. העולם הזה מלא תחנות שאתה צריך עכשיו להתמודד איתם . וצריך לדעת שה' עוזר, וה' נמצא בכל מקום, וגם בקושי ה' נמצא. ועושים תמיד את הכי טוב שאפשר, וה' עוזר, וה' נמצא, וה' לא עוזב אף אחד, גם אם לרגע נראה כאלו יש איזשהו חושך הקב"ה עוזר ומאיר את האור.

זה משנה לכם איזה מין אנשים משתתפים בקורס?

אנחנו שמחים בכולם, באמת. מאד מאד שמחים בכולם. לפעמים את רואה אנשים שהם בלי כל כך רקע בלימודים טיפוליים, לפעמים את רואה אנשים שהם כבר שנים רבות בתחום. אלה ששנים רבות בתחום הם בד"כ יותר מתפעלים מהחומרים מאשר החדשים. הם כבר יודעים להשוות בין מה שהעולם יודע לתת לבין האור של החסידות. את רואה אנשים ששומרים תורה ומצוות, את רואה אנשים שרחוקים מתורה ומצוות. ואנחנו שמחים בכולם. כתוב שהמשיח יחזיר את הצדיקים בתשובה. גם מי שלבוש בלבוש דתי צריך להתעלות מבחינה פנימית זה עדיין לא אומר שאין לו עבודה, שלא צריכים לחיות במודעות. הלבוש החיצוני זה לא מה שאומר כמה אתה קרוב או רחוק. אז באמת שמחים בכולם. תורת ה' היא נועדה לכולם, והאור של החסידות נועד לכולם, ואנחנו שמחים בכל יהודי שמתקרב, ולכל אחד שמגיע לעוד איזשהו פן של גאולה באחד מתחומי החיים שלו. זה הכי משמח. אין לנו העדפה לסוג כזה או אחר של יהודי.

יש לכם תכניות לעתיד?

שה' ייתן כוח וה' ייתן בריאות להמשיך להאיר אור ככל שה' ייתן. והתוכנית הכי גדולה זה לעלות לבית המקדש, היום, עכשיו. כשיודיעו לנו שמשיח כבר פה. זאת התוכנית העיקרית, בינתיים מאירים עוד אור קטם ועוד אור קטן.

היה איזה סיטואציה איזה משהו בעבר שככה מאד היה משמעותי בשבילכם לחיים? בכל הקורס ובכל הבנייה של הדבר הזה..?

קשה לי להצביע על אירוע ספציפי. כל פעם שפותחים תוכנית חדשה זה מאד משמח. כל קורס חדש שפותחים אותו זה כמו ממש יצירה חדשה, כמו לידה חדשה. השנה אנחנו בCBT אנחנו מחדשים משהו שלא היה עד עכשיו. זה התחיל עם האימון, המשיך עם האימון הזוגי, ועם האימון להורים, היה לנו תוכנית של אימון טיפולי. כל פעם שפותחים תוכנית חדשה זה כמו יצירה חדשה זה כמו אור חדש. זה שמחה מאד מאד גדולה. כשרואים שהדברים מתקבלים, מאד משמח אותנו לראות שאנשים באים ומספרים לנו כמה החיים שלהם השתנו לטובה, כמה הזוגיות שלהם נכנסה למהלך אחר. כשרואים מישהו שנכנס לקורס עם ארשת פנים מסוימת ובסוף השנה הוא יוצא עם אור ועם חיוך תמידי על הפנים אז זה מה שהכי נותן כוח. התגובות של האנשים מהקורס, המשובים, החיים האישיים של אנשים שמשתנים. זה מעגלים אינסופיים, כי לכל אחד יש סביבה, ולכל אחד יש אנשים שמושפעים שלו, ולכל אחד יש אנשים שהאור שהוא מאיר עליהם מאיר הלאה והלאה. כשרואים משובים והשפעה טובה ורואים את הגאולות הקטנות האלו שמתחוללות בכל מיני מקומות ובכל מיני מעגלים זה הדבר שהכי עושה נחת רוח.

בחסידות יש ממש כלים מעשיים או שאתם הפכתם את זה?

היסודות של הכלים נמצאים בחסידות. הנה היום תראי שנלמד על כלי ההזדהות למשל. כשאדם מגיע ועושה בירור והוא מגיע לאיזשהי תובנה חדשה שהוא יודע שהיא נכונה לו. אז הוא מבין בשכל איך היה נכונה לו. תראי מקורות מהרבה הריי"צ. מה זה כוח הציור, הדמיון, ואיך הכוח הזה עוזר לאדם להזדהות. כשנדבר על כוח האמירה תראי איך הכוח הזה יכול להגיע ממש עד תהום הלב. אפילו הטכניקה של לשאול שאלות, תראי בחסידות מה זה שאלת חכם חצי תשובה, ולמה שאלה שנשאלת נכון היא בעצם עוזרת לתשובה להתגלות. גם הכלים וכוחם של הכלים והדרך ליישום של הדברים היא גם נמצאת בחסידות בהחלט. אין לנו התנגדות להציץ לכלים שהעולם מציעה ולראות אם יש משהו שהוא מתאים ע"פ תורה ולקבל אותו. אבל בד"כ אנחנו נראה שיש כלים שיותר מפותחים ויש כלים שהם רק רמוזים בתורה. אבל באמת הכל נמצא בה, זה לא פרפרזה.

האנשים שמשתתפים בקורס, הם עושים עם זה משהו אח"כ רובם או שזה יותר כתהליך אישי?

זה באמת מחולק. אפשר להגיד שזה מחולק לשלושה חלקים. יש אנשים שהם כבר מטפלים באיזשהו תחום והם באים לשדרג את הכלים הטיפוליים שלהם, לשכלל אותם, להיות יותר מבינים לעומק, ואז הם כבר מאמצים את הדרך הטיפולית שלנו לעולם הטיפולי שלהם. ויש כאלה שבאמת לא כל כך רוצים לעסוק רשמית בטיפול אבל רוצים לחיות חיים יותר טובים, ולהיות מטפלים של הילדים שלהם הנשואים או הרווקים, ולעזור למעגלים הקרובים שלהם יותר. ויש כאלה שבאמת התחילו לעסוק בזה ממש הם נבנו כאן, התחילו לעסוק בזה כמאמנים, כמנחים, כמטפלים. ורואים הרבה ברכה. באמת יש את הכל.